זְחִיחוּת הַדַּעַת שֶׁשָּׁרָתָה עָלַי כָּל הָעֶרֶב, פִּנְּתָה מְקוֹמָהּ לְשִׁמָּמוֹן בִּלְתִּי מוּבָן.   לֹא מוֹצֵא מָקוֹם לְעַצְמִי. הָאֲפֵלָה סְמִיכָה, הָאֲפֵלָה סְמִיכָה מְאֹד.   בִּקְצָת הַזְּמַן שֶׁנּוֹתַר עַד פְּרִישָׁתִי לִישֹׁן אֲנִי מְסַדֵּר אֶת הַתִּיק,   נוֹעֵץ אֶת הָעֵטִים בְּמָקוֹם בּוֹ יֵקַל עָלַי לְמָצְאָם,   מַחֲלִיק עַל הַנְּיָר, שׁוֹמֵעַ אֵיךְ רִשְׁרוּשׁ הַנְּיָר מַחְזִיר לִי אַהֲבָה.